לירון לישה
שם: לירון לישה
דרגה: דאן 2
עיסוק: מהנדס חשמל ואלקטרוניקה, ומסיים תואר שני באותו התחום
התחלתי להיתאמן בגיל 9 בשנת 1999 מתאמן כ 21 שנים, היום אני בן 30, עובד בתחום ההיטק בחברת סיסקו (leaba).
הספורט בכללי והקראטה בפרט תופסים זמן רב במהלך חיי הצעירים והבוגרים.
הקראטה או במשמעות המילולית שלה ״יד ריקה״ היא לא סתם, מרבית שנות חיי עסקתי בקראטה החל מהיותי ילד קטן, דרך נערותי ועד היום בבגרות, אותה יד ריקה התמלאה ביכולות פיזיות ומנטליות שלא יסולאו בפז ואותה היד איגרפה יכולות אלה ועד היום לא מרפה.
את המשמעות הכי גדולה של הקראטה עבורי הרגשתי בתקופת הצבא במהלך השירות הקרבי ביחידה מיוחדת, התכונות של התמדה, משמעת, עבודה קשה וסיבולת פיזית ומנטלית קיבלו משמעות נוספת ואיפשרו לעבור את המסלול הצבאי בצורה הטובה ביותר. מעבר לכך, משמעות הקראטה בעיניי שזורה בכל מהלך חיי וכמעט בכל החלטה, מתוך שכלול מכלול יכולות הלחימה הפיזית והמנטלית שהקראטה מקנה דווקא מגיעה השליטה העצמית לשיאה ויכולת ההבנה שלך לראות דברים בצורה שונה ולפנים משורת הדין.
אנקדוטה קטנה – כשהייתי בגן הגננת אמרה לי שאני צריך רטלין כי אני היפראקטיבי, ההורים שלי לקחו אותי קודם לרופא לאבחון והרופא אמר להם שאני רק צריך להוציא אנרגיות ושי שלחו אותי לחוג ספורט – התחלתי בכיתה א׳ עד סוף ב׳ כדורגל עד שבכיתה ג׳ הגעתי להתאמן בקראטה אצל אילן אופנהיימר סנסיי
ומשם הסיפור ידוע…
