דמיינו לעצמכם איש אומנויות לחימה הכורע בפני הסנסיי (אמן המדריך אותו) בטכס שבו הוא עומד לקבל חגורה שחורה שבה זכה בעמל רב,
לאחר שנים של אימונים מאומצים.
“קודם שאעניק לך את החגורה, עליך לעבור עוד מבחן אחד” אומר הסנסיי.
“אני מוכן” משיב לו התלמיד, ומצפה אולי לסיבוב נוסף ואחרון.
“עליך לענות על השאלה המהותית: “מהי המשמעות האמיתית של חגורה השחורה?”
“קץ המסע שלי” אומר התלמיד. “גמול ראוי לעבודה שהשקעתי”.
הסנסיי ממתין לשמוע עוד. ניכר שהוא אינו שבע רצון.
לבסוף אומר הסנסיי לתלמיד:
“עדיין אינך מוכן לקבל את החגורה השחורה. עליך לשוב בעוד שנה”.
כעבור שנה כורע שוב התלמיד בפני הסנסיי.
“מהי המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?” שואל הסנסיי.
“סמל להצטיינות ולהישגיות הנעלה ביותר באמנות שלנו” אומר התלמיד.
הסנסיי אינו אומר מאומה במשך דקות ארוכות וממתין. ניכר שאין הוא מרוצה. לבסוף הוא אומר:
“עדיין אינך מוכן לקבל את החגורה השחורה. חזור הנה בעוד שנה אחת”.
כעבור שנה כורע שוב התלמיד בפני הסנסיי. ושוב שואל אותו הסנסיי:
“מה המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?”
“החגורה מייצגת את ההתחלה – תחילתו של מסע שלעולם אינו מסתיים, מסע של משמעת, עמל וחתירה אל רמה, שהולכת ומשתבחת כל העת”, אומר התלמיד.
“כן, כעת אתה מוכן לקבל את החגורה השחורה, ולהתחיל בעבודתך”.
לכם, חניכי היקרים, כל אחד ברמתו הוא, ולאלה מכם שאכן הגיעו בעמל רב אל החגורה השחורה,
בהצלחה במסע.
אילן אופנהיימר סנסיי
מייסד וראש ארגון
דנטו אוקינאווה גוג׳ו ריו קראטה
